פסק-דין בתיק ת"ק 12566-08-12

בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 15.1.12  בירושלים.

1.                  במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היה התובע הבעלים והנהג ברכב משאית מ.ר. 7247815 (להלן: "רכב התובע").

2.                  הנתבעת 2 היתה במועדים הרלבנטיים הנהגת ברכב מ.ר. 4892457 (להלן: "רכב הנתבעת"). הנתבעת 1 היא מבטחת רכב הנתבעת. מוסכם בין הצדדים כי ביום 15.1.12 אירעה התנגשות בין הפינה הימנית קדמית של רכב התובע לבין צדו השמאלי של רכב הנתבעת.

3.                  המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות: גרסת התובע הינה כי עמד ברכבו ברמזור בנתיב האמצעי בכניסה לירושלים, ממנו ניתן לנסוע ישר ולפנות שמאלה. כאשר הפך הרמזור לירוק החל בנסיעה ואז רכב הנתבעת, אשר נסע בנתיב הימני ממנו ניתן לנסוע ישר בלבד, פנה שמאלה ופגע בצדו הימני קדמי של רכבו.

4.                  גרסת הנתבעות לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתן, רכב הנתבעת עמד בנתיב האמצעי על מנת לפנות שמאלה. כאשר היה רכב הנתבעת במצב של עמידה, הגיע רכב התובעת ותוך כדי נסיעתו פגע ברכב הנתבעת בדלת השמאלית קדמית. עוד טוענות הנתבעות, כי השמאי מטעם התובע בדק את רכב התובע 35 יום לאחר התרחשות התאונה, עובדה שיש בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזקים הנטענים.

דיון והכרעה

5.                  העידו בפני התובע והנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת").

6.                  התובע חזר על גרסתו לפיה עמד ברמזור בנתיב האמצעי וביקש לפנות שמאלה, בעוד שרכב הנתבעת עמד בנתיב הימני ממנו מותר לנסוע ישר בלבד. כאשר התחלף הרמזור, החל לפנות שמאלה ורכב הנתבעת סטה לעבר נתיב נסיעתו שלא כדין ופגע בו בפינה הימנית קדמית .  

7.                  הנתבעת לעומת זאת העידה כי נסעה תחילה בנתיב הימני ואז עברה לנתיב האמצעי ועמדה בו תוך שהיא ממתינה להתחלפות האור ברמזור. אז ראתה במראה את רכב התובע כשהוא מגיע מאחור וצפרה לו מחשש שיפגע ברכבה. חרף הצפירות, לא הבחין בה רכב התובע ופגע ברכבה בדלת השמאלית קדמית. הנתבעת הדגישה בעדותה כי בעת ההתנגשות בין כלי הרכב היה רכבה במצב עמידה.

8.                  התובע הציג בפני תמונות של כלי הרכב שצולמו במקום האירוע לאחר התרחשות התאונה (ת/1). מהתמונות עולה כי לרכב התובע נגרם נזק בפינה הימנית קדמית בעוד שלרכב הנתבעת נגרם נזק בדלת הימנית. עוד אוסיף, כי לא ניתן ללמוד מהתמונות על מיקום כלי הרכב בעת התאונה, שכן הנתבעת העידה כי לאחר ההתנגשות הזיזה מעט את רכבה.

9.                  המדובר במקרה בו כל אחד מן הצדדים הציג גרסה עובדתית שונה באשר לאופן התרחשות התאונה. הואיל ומוקדי הנזק בשני כלי הרכב, כפי שהם עולים מהתמונות שהוצגו בפני, עשויים להתיישב עם כל אחת מהגרסאות והואיל ולא מצאתי סיבה או ראיה חיצונית כלשהי להעדיף את אחת מהגרסאות על פני רעותה, הרי שאני קובעת כי התובע לא הרים את נטל הראיה להוכיח כי האחריות לתאונה רובצת לפתחה של הנתבעת. כאמור, הנתבעת העידה כי היתה בעצירה מוחלטת בעת שפגעה בה המשאית וכי רכב התובע אשר היה בנסיעה הוא זה שפגע בה. בנסיבות אלה, כאשר לא מצאתי טעם כלשהו להעדיף את גרסת התובע על פני גרסתה, הרי שיש לדחות את התביעה.

10.             למעלה מן הצורך, אציין כי גם העובדה שרכב התובע נבדק על ידי שמאי מטעמו 35 יום לאחר התרחשות התאונה מעלה קושי בהוכחת הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לבין התאונה.

11.             התוצאה היא שאני דוחה את התביעה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום,  כ"א כסלו תשע"ג, 05 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: